פציעות של מפרק הירך, פירוט מקיף של כל פציעה – אבחנה וטיפול

ישנן מספר רב של פציעות של מפרק הירך שגורמות לכאבים סביב הירך ודורשות אבחון וטיפול שונה. ארתרוסקופיה של מפרק הירך הוא טיפול מעולה לפציעות של מפרק הירך שגורמות לכאבים, אך יש טיפולים רבים אחרים שכדאי לנסות לפני שמחליטים לבצע ניתוח שכזה. המאמר הבא מפרט את הסיבות העיקריות לכאבים שנובעים ממפרק הירך, דרכי האבחנה והטיפול, החל מכדורים לכאבים ועד החלפה של מפרק הירך.

איך מרגישות פציעות של מפרק הירך?

מפרק הירך הוא ציר מרכזי בגוף המחבר בין האגן לעצם הירך. פציעה בירך לרוב מתבטאת בכאב במפשעה, אך גם כאב בגב התחתון ואף כאב בברך. ספורטאים, רקדניות, אנשים שעוסקים ביוגה ומתעמלים חשופים יותר לפציעות של מפרק הירך אך גם אנשים מן המניין שאינם עוסקים בספורט באופן שוטף יכולים להיפצע. השכיחות של הפגיעות במפרק הירך גבוהה, אך האבחנה לא תמיד נעשית בקלות ולעיתים חולף זמן רב ויקר עד שמוצאים את המקור הנכון לכאבים. בשנים האחרונות חלו התפתחויות רבות בהבנה של מפרק הירך, אובחנו פציעות חדשות שלמעשה לא היו ידועות בעבר והתפתחו טיפולים ניתוחיים ושמרנים לטיפול  בפציעות האלו. למעט מקרים יוצאי דופן, תמיד הטיפול הראשוני יהיה טיפול שאינו ניתוחי – תרופות, הזרקות ופיזיותרפיה. רק במידה והטיפולים הללו כשלו, יהיה מקום להתקדם לניתוח. במקרים בהם המפרק שמור באופן יחסי ניתן לבצע ארתרוסקופיה של הירך, לעומת זאת במקרים בהם אין אפשרות לשימור המפרק מבצעים ניתוח להחלפת הירך.

תרופות משככות דלקת

אם מצאת את עצמך עם כאבים ממפרק הירך, כדאי להבדק על ידי רופא בהקדם האפשרי. עד ההגעה לרופא, כדאי להוריד נפח פעילות גופנית וליטול תרופות לשיכוך דלקת. שימו לב, לא מדובר בדלקת זיהומית, ולכן לא נוטלים אנטיביוטיקה אלא תרופות אנטי דלקתיות שאינן סטרואידים, אלו תרופות מקבוצת הNSAIDs למשל, איבופן, אדוויל או נורופן שניתן לרכוש ללא מרשם רופא או תרופות חזקות יותר שדורשות מרשם רופא כדוגמת ארקוקסיה, אתואפן. את התרופות נוטלים במשך מספר ימים ברצף אחרי אוכל.

תרגול עצמי ופיזיותרפיה

סביב מפרק הירך עוברים 27 שרירים שונים, כאשר המפרק כאוב, כל אחד מהשרירים האלו יכול להתכווץ ולגרום בעצמו לכאבים. בדיוק בנקודה הזו נכנסת הפיזיותרפיה, על ידי תרגילים שונים הפיזיותרפיסט או הפיזיותרפיסטית יכולים לעזור לשחרר את השרירים התפוסים ולהוריד את הכאבים באופן משמעותי גם כאשר יש פגיעה אמיתית. אצל אחוז גבוה מהמטופלים הכאבים משתפרים מאוד ולעיתים אף נעלמים בעזרת טיפולי פיזיותרפיה טובים. תרגול עצמי לטיפול בפציעות של מפרק הירך יכול להועיל גם כן, ניתן להוריד דף לתרגול עצמי לטיפול בפציעה ממפרק הירך בלינק הזה.

בדיקת רופא אורטופד

פציעות של מפרק הירך יכולות להתבטא באופנים שונים למשל כאב סביב המפשעה, כאבים בעכוז, כאב גב תחתון וכאב בברך. וגם להפך, הרניה מפשעתית ובעיה בגב התחתון יכולים להתבטא בדומה לכאבים ממפרק הירך (אפשר לקרא על סימפטומים של פציעה במפרק הירך בלינק הזה). הבדיקה הפיזיקאלית של הירך על ידי האורטופד היא אומנות בפני עצמה ויכולה לבודד את מקור הכאבים ולקבוע האם הכאבים נובעים ממפרק הירך או ממקום אחר. בסופה של הבדיקה האורטופד יחליט האם יש צורך בביצוע בירור נוסף שיכול לכלול צילומים או הדמיות אחרות. בנוסף לרוב תינתן המלצה ראשונית לטיפול – משככי דלקת, פיזיותרפיה או הזרקות.

הדמיות של מפרק הירך

צילום רנטגן

לעיתים קרובות שאני מפנה מטופלים לצילום, ישנה הרמת גבה ואני שומע את המשפט: "אבל בצילום לא רואים שום דבר". למרות זאת, יש לזכור כי ההדמיה הכי בסיסית והכי זמינה של מפרק הירך היא צילום רנטגן. הצילום מאפשר לראות בבהירות אם ישנם שינוים שחיקתיים של מפרק הירך, בנוסף ניתן להעריך את מבנה העצמות במפרקי הירכיים ופגיעות רבות אחרות, למשל, בליטה על צוואר עצם הירך (הפמור) יכולה להעיד על מבנה של תפס פמורו-אצטבולרי מסוג קאם, כיסוי יתר של ראש הפמור יכול להעיד על תפס מסוג פינסר, ולעומתו חסר כיסוי של ראש הפמור יכול להראות על בעיה התפתחותית של הירך – DDH, הסתיידויות קטנות סביב האצטבלום (החלק הקעור של המפרק) יכולות אפילו להעיד על קרע בלברום וכך הלאה. לסיכום, צילום רנטגן מהווה נדבך חשוב באבחון פציעות של מפרק הירך.

תהודה מגנטית

תהודה מגנטית או MRI בקיצור היא הבדיקה השנייה לאחר הצילום לביצוע לאבחון פציעות של מפרק הירך. זו בדיקה בטוחה שאינה חושפת את המטופל לקרינת רנטגן. עם זאת, הבדיקה ארוכה באופן יחסי ובזמן הבדיקה למטופל אסור לזוז כך שלעיתים קרובות ישנה אי נוחות מסויימת בזמן הבדיקה. בדיקת התהודה המגנטית מאפשרת לראות באיכות הגבוהה ביותר את העצמות, השרירים, הגידים והרקמות הרכות סביב מפרק הירך. במרבית המקרים בהם חושדים בקרע של הלברום יש צורך בביצוע בדיקת MRI מיוחדת שנקראת MR Arthro ובמילים אחרות, MRI עם הזרקת חומר ניגוד לתוך המפרק. חובה לזכור שלמרות ש-MRI היא הבדיקה הטובה ביותר לצורך הדמיית מפרק הירך, עדיין התוצאות לא תמיד מראות את כל הפגיעות ויכולים להיות פערים בין ממצאים ניתוחיים לעומת התהודה המגנטית. בנוסף, למרות שמדובר בבדיקה שנראית חד משמעית, יכולים להיות הבדל משמעותי בפיענוח הבדיקה על ידי רופאים שונים ומפענחים שונים.

טומוגרפיה ממוחשבת

בדיקת הטומוגרפיה ממוחשבת או CT בקיצור, מבוצעת תוך שימוש ברנטגן שמתורגם בעזרת מחשב לתמונות חתך רבות של האיבר המודגם. במפרק הירך בדיקת ה-CT משמשת בעיקר על מנת להדגים עיוותים גרמיים סביב מפרק הירך. עקב החשיפה לקרינה, בדיקה זו אינה חלק קבוע בבירור פציעות של מפרק הירך או כאבים ונעזרים בה במקרים מיוחדים בלבד.

הזרקות למפרק הירך

מבין שלושת המפרקים הגדולים בגוף, מפרק הירך הוא העמוק ביותר. לכן, על מנת לדייק בעת ביצוע הזרקות תוך מפרקיות לירך יש צורך בעזרה הדמייתית כגון רנטגן או אולטרסאונד. הזרקות בהנחיית אולטרסאונד מבוצעות במרפאה תחת הרדמה מקומית. האולטרסאונד מאפשר לאורתופד לראות בצורה ברורה את המפרק ולמקם את הזריקה בצורה הטובה ביותר. הזרקות בהנחיית רנטגן אינן יכולות להיות מבוצעות במרפאה אורטופדית רגילה, מכיוון ודורשות מכשיר שיקוף שנמצא לרוב בחדרי ניתוח ובמרפאות כאב.

זריקה נוספת היא הזרקה לאזור הטרוכנטר הגדול (התפוח בצד הירך), זהו מיקום נפוץ יותר להזרקה בעיקר של קורטיקוסטרואידים, ומבוצעת בעקבות דלקת מקומית בבורסה הטרוכנטרית. הפעולה הזו לעיתים קרובות מבוצעת גם ללא הנחיית אולטרסאונד או שיקוף על ידי אורטופד כללי, עם זאת ההמלצה היום היא לבצע גם את הזריקה הזו תחת הנחיית אולטרסאונד, בעיקר אצל נשים עם רקמת שומן עבה בירכיים.

הזרקה אבחנתית

כאמור, מפרק הירך עמוק מאוד, לעיתים נדמה שעומקו של המפרק גורם לכך שגם המוח שלנו לא ממש יודע איפה הוא נמצא וכך פציעה במפרק מתבטאת בכאב במקום אחר, למשל בברך או בגב. במקרים שבהם קיים חוסר וודאות בנוגע למעורבות מפרק הירך, ניתן לבצע הזרקה אבחנתית על ידי הכנסת חומר מרדים לתוך המפרק. הזרקה של לידוקאין, שהוא חומר הרדמה מקומי, מבטלת את הכאב שמקורו במפרק המוזרק, וכך גם כאבים שמוקרנים למקום אחר נעלמים. באופן הזה ניתן למצא את מקור הכאב ולהמשך בבירור או בטיפול המתאים.

הזרקה של קורטיקו-סטרואידים

קורטיקוסטרואידים, או סטרואידים בקיצור, הם חומרים נוגדי דלקת מהחזקים בטבע. במקרים של כאבים חזקים במפרק או בגיד, ישנה אפשרות להעזר בהזרקה מקומית או הזרקה לתוך מפרק הירך של סטרואידים על מנת להוריד את הדלקת ואת הכאבים. עקב מנגנון הפעולה של הסטרואידים הפעילות של החומר תתחיל בממוצע כחמישה ימים לאחר ההזרקה. עם זאת, ההזרקה מבוצעת יחד עם חומר ההרדמה המקומי לידוקאין, כך שהזריקה מתחילה לעבוד באופן מידי למשך מספר שעות ויכולה לשמש גם כזריקה אבחנתית של מקור הכאבים.

הזרקה של חומצה היאלורונית

חומצה היאלורונית הוא חומר טבעי שנמצא בגוף האדם כמולקולה גדולה של גלוקוז-אמינוגליקנים וממוקמת חוץ תאית, במפרקים החומר הטבעי עוזר באצירת מים ובסיכוך המפרק. חומצה היאלורונית יכולה להיות מופקת מהחי, למשל מכרבולות של תרנגולות או באופן סינטטי. באופן כללי, ברפואה, חומצה היאלורונית יכולה לשמש למילוי חללים, למשל למילוי קמטים בפנים. באופן ספציפי, באורטופדיה משתמשים בחומצה היאלורונית בהזרקות תוך מפרקיות כנוזל סיכוך ושימון. החומר הוכח כמוריד כאבים, ומספר מחקרים הראו יעילות שווה לזריקות סטרואידים. הזרקה של חומצה היאלורונית למפרק הירך יכולה לתת הקלה בכאבים לזמן ארוך יחסית של כשנה במקרים של שחיקת סחוס ולעיתים אף בנוכחות של קרע בלברום. מהירות התגובה לחומר משתנה בין מטופלים שונים, יש המדווחים על הקלה מידית בכאבים ויש שחשים בשינוי רק כשלושה שבועות לאחר ההזרקה.

הזרקת PRP

על מנת לעזור לגוף לרפא פציעה במפרק הירך, אחת האפשרויות הקיימות הן זריקות של סרום עשיר בטסיות או PRP בראשי תיבות (platelet rich plasma). לאחר לקיחה של דם מהמטופל, מכניסים את המזרק לצנטריפוגה לתהליך שמפריד את הסרום והטסיות מהכדוריות האדומות. לאחר ההפרדה ניתן לשאוב את הסרום שעשיר בטסיות ולהזריק לאזור הפצוע. הטסיות מתפקדות כטריגר המפעיל את תחילת הריפוי לאחר פציעה, במקרה הזה מביאים את הטסיות למקום הפצוע באופן יזום. במרבית המקרים מדובר על סדרה של שלוש זריקות בהפרש של שבוע זו מזו. לאחרונה פורסמו דיווחים שיש יתרון לטיפול עם PRP תוך מפרקי גם במקרים של שחיקה סחוסית בדרגה קלה. הזרקות PRP נמצאו יעילות מאוד בטיפול בפציעות של מפרק הירך ובקרע של גיד הגלוטאוס מדיוס בפרט.

הזרקת אורתוקין

אורתוקין הוא גם חומר המופק מדמו של המטופל, בניגוד לPRP בתהליך העיבוד של הדם לאורתוקין הסרום נשאר ללא תאים אך עם כמות גדולה של חומר שנקרא אנטי-אינטר-לאוקין 1. החומר הזה נוגד את הרס הסחוס המפרקי שנגרם על ידי אינטר-לאוקין 1, שנמצא במפרק ולכן משמש בעיקר במקרים בהם ישנה פגיעה סחוסת במפרק שנראית בהדמיה או לאחר ניתוח. בהזרקה למפרק הירך לרוב מדובר בסדרה של חמש או שש זריקות.

ארתרוסקופיה של מפרק הירך (ניתוח לשימור מפרק הירך)

ניתוח ארתרוסקופיה של הירך הוא טיפול זעיר פולשני לטיפול בפציעות של מפרק הירך, הניתוח מוצע למטופל רק לאחר שמוצו כל הטיפולים הלא ניתוחיים. בניתוח משתמשים במצלמה קטנה המוחדרת למפרק דרך פתח קטן (פורטל) ובעזרתה רואים את המפרק ואת הפציעות שיש בו, דרך פורטלים נוספים ניתן להכניס כלים לטיפול במפרק. הניתוח הזה חדש יחסית לניתוחים אחרים, והתפתח באופן יוצא דופן החל מתחילת שנות ה-2000. יש האומרים שהוא נמצא היום במקום שבו ארתרוסקופיות של הברך היו בשנות ה80' ושל הכתף בשנות ה90'.

בניתוח ניתן לטפל במגוון רחב של בעיות סביב ובתוך מפרק הירך תוך שמירה על השרירים והרקמות העוטפות את המפרק ועם שיקום מהיר יחסית לניתוח פתוח. באופן עקרוני הניתוח מיועד לאנשים עם מפרק ירך ללא שינויים שחיקתיים ובעיקר למטופלים צעירים יותר וכאלו העוסקים בפעילות ספורטיבית. בניגוד להחלפת ירך, הניתוח הזה נועד על מנת לשמר את המפרק, להוריד כאבים ולהחזיר את המטופל לפעילות יום-יומית וספורטיבית מלאה ללא מיחושים. באנשים צעירים מגיע ארבעים גם כאשר יש שינויים ניוונים קשים של מפרק הירך, זאת אומרת ארתריטיס מתקדמת, מומלץ להתחיל מארתרוסקופיה של הירך ולא מהחלפה.

הוצאת גופים חופשיים ממפרק הירך

הוצאה של גופים חופשיים מהמפרק זוהי הפעולה הפשוטה ביותר שניתן לבצע באופן ארתרוסקופי. במחלה הנקראת סינוביאל כונדרומטוזיס, נוצרים גופים סחוסיים עגולים רבים הממלאים את המפרק, הוצאה שלהם מורידה את הכאבים באופן משמעותי. באופן לא מפתיע לאזור בו אנחנו חיים, גם קליע של רובה יכול להיות להכלא בתוך מפרק הירך לאחר פציעת ירי, וגם אותו ניתן להוציא ארתרוסקופית במרבית המקרים.

טיפול בתסמונת התפס בירך מסוג קאם ופינסר

תסמונת התפס, משמעותה מבנה לקוי של העצמות במפרק הירך שמוביל להתנגשות בין העצמות ומעיכה של הרקמות הרכות ביניהן בעת הנעה של מפרק הירך. תוארו שתי צורות של התסמונת – קאם ופינסר. בתסמונת מסוג קאם, מדובר בבליטה על צוואר עצם הירך (הפמור), ואילו בתסמונת מסוג פינסר מדובר באצטבלום (החלק הקעור במפרק הירך) עמוק יותר שגורם לכיסוי יתר של ראש של עצם הירך. את מבנה העצמות ניתן לאבחן בקלות בעזרת צילום רנטגן רגיל. בזמן הניתוח משתמשים במשייפת חשמלית לצורך עיצוב מחדש של העצמות תוך בקרת שיקוף (רנטגן). בסיום הניתוח מתקבל מבנה אנטומי של העצמות עם מרווח גדול יותר ביניהן כך שהרקמות לא יתפסו בעת הנעה של מפרק הירך. התיקון האנטומי של המבנה הגרמי של העצמות חשוב מאוד ויכול לקבוע אם הניתוח יצליח או יכשל.

טיפול בקרע לברום בירך

,קרע בלברום זו הסיבה הנפוצה ביותר, מבין פציעות מפרק הירך שמובילה לביצוע ארתרוסקופיה של מפרק הירך. הלברום הוא סחוס גמיש שנמצא בשולי האצטבלום (החלק הקעור במפרק הירך) ויש לו תפקיד בדומה לאטם גומי – הלברום מעמיק את האצטבלום, מגביר את יציבות מפרק הירך ועוזר בפיזור הנוזלים. יש האומרים שהלברום הוא "המניסקוס של הירך". כאשר קיים מבנה גרמי של תפס – פינסר או קאם, או בעת ביצוע פעולות חוזרות שבהן מפרק הירך מגיע לסוף טווח התנועה (למשל, בהנפת רגליים בריקוד או בביצוע שפגאט) הלברום יכול להיקרע ולהוביל לכאבים עזים. אבחנה של קרע בלברום מבוצעת על ידי בדיקה פיזיקלית ותהודה מגנטית (MRI). בעת הניתוח הארתרוסקופי ניתן להעריך את הלברום ואת סוג הקרע, ולהגיע להחלטה באיזו צורה צריך לטפל בו – הטריה, תפירה או שחזור. ברירת המחדל לטיפול בקרע לברום היא תפירה שלו חזרה לשולי האצטבלום, עם זאת במידה והלברום נמצא מרוטש ואינו ניתן לתפירה במרבית המקרים תבוצע הטריה של הקרע ובחלק הקטן של המקרים יבוצע שחזור שלו.

טיפול בפגיעות סחוס במפרק הירך

הסחוס המפרקי מצפה את העצמות בתוך המפרק ועוזר להן להחליק זו על גבי זו. פגיעות סחוס במפרק הירך נפוצות מאוד בנוכחות תסמונת התפס וקרעי לברום, החל מהתרככות של הסחוס ועד התקלפות מלאה שלו מהעצם. בתחילתו של הניתוח מבוצעת סקירה של הסחוס המפרקי ונקבעת חומרת הפציעה. בפגיעות קלות של הסחוס תפירה של לברום קרוע לעיתים קרובות תייצב אותו. לעומת זאת במקרים של חשיפה מלאה של העצם ניתן לקדוח בה חורים על מנת לגרום ליציאה של תאי גזע מתוך העצם ובהמשך יווצר סחוס חלופי באזור הפגוע. הליך זה נקרא microfracture בלועזית, ויש לציין כי הסחוס החדש אינו חזק או דומה היסטולוגית לסחוס המקורי.

טיפול בקרע של הליגמטום טרז

הליגמנטום טרז או הליגמנט העגול, הוא מבנה רצועתי שנמצא במרכז מפרק הירך ומחבר בין ראש הפמור לאצטבלום. תפקיד הליגמנטום טרז אינו ברור באופן חד משמעי, בילדות יש לו חשיבות באספקת הדם לראש הפמור, בגיל מאוחר יותר כלי הדם נסגר ולא זורם דרכו דם בצורה משמעותית. בבגרות, יש האומרים שהוא שייר עוברי חסר משמעות ואחרים טוענים שיש לו תפקיד ביציבות של מפרק הירך. עובדתית אנו יודעים שיש בתוכו קצוות של עצבים שיכולים לגרום לכאב במקרה של קרע או צביטה שלו. במהלך הניתוח הארתרוסקופי במידה ונמצא קרע חלקי או מלא של הליגמנטום טרז תבוצע הטרייה שלו בעזרת מכשיר המשתמש בגלי רדיו בשביל לצרוב ולייצב את הרצועה, במידה וישנם קצות עצבים חשופים שגורמים לכאבים גם הם נצרבים. בשנים האחרונות, במקרים של חסר יציבות משמעותית של מפרק הירך בנוכחות קרע של הליגמנטום טרז, הוחל בביצוע פרוצדורה לשחזור של הליגמנטום טרז בעזרת שתל גיד בדומה לשחזור צולבת בברך, פרוצדורה זו אינה מבוצעת באופן שוטף.

טיפול בחסר יציבות של הירך

כאשר חושבים על המבנה האנטומי של העצמות של מפרק הירך, כדור בתוך קערה, ניתן להניח שמדובר במפרק מאוד יציב, בניגוד למשל למפרק הכתף. עם זאת, חלק גדול מהיציבות של המפרק מגיע מהרצועות שסביב המפרק והשרירים שעוטפים אותו. באנשים עם גמישות יתר יכולה להיות חסר יציבות מיקרוסקופית שאינה מורגשת ביום יום אך יכולה להוביל לפגיעה במפרק – קרעים של הליגמטום טרז, פגיעה בסחוס המפרקי וקרעים בלברום. במקרים שכאלה בסיום הניתוח מומלץ לבצע הידוק של הרצועות כך שהמפרק יהיה יציב יותר, פעולה זו נקראת פליקציה של הקפסולה (capsular plication).

הארכה פונקציונלית של גיד האיליופסואס לטיפול בקפיצה פנימית בירך

שריר האיליופסואס הוא המכופף העיקרי של מפרק הירך, בחלקו העליון הוא מחובר לחוליות התחתונות ולעצם האגן בחלקה הפנימי (כנף האיליום), ובחלקו התחתון הוא מחובר אל עצם הירך (הפמור), בדרך הוא עובר בקדמת מפרק הירך באזור שקרוב מאוד אל שולי האצטבלום והלברום. לעיתים קרובות, וגם באופן נורמלי, ניתן להרגיש ואף לשמוע קפיצה שלו בקדמת המפשעה, למשל בעת ביצוע תרגילי בטן תחתונה עם רגליים באוויר. כאשר הקפיצה הזו מלווה בכאב חזק מעבר לרעש המצב אינו תקין. קפיצה כואבת ורועשת בקדמת המפשעה יכולה להעיד על פציעה במפרק הירך שלרוב מלווה בקרע של הלברום. בניתוח הארתרוסקופי אפשר לבצע חתך חלקי של הגיד שעובר בקדמת המפרק ובאופן כזה להרחיק אותו ולעצור את הקפיצה שלו בקדמת הירך.

שחרור קפיצה חיצונית בירך

קפיצה חיצונית במפרק הירך אינה מרעישה אך ניתן לראותה למרחוק, הקפיצה תופיע לרוב בזמן הליכה וניתן למשש אותה עם היד בצדי הירך. במקרה הזה מדובר בקפיצה של רצועה לבנה ושטוחה, שמה פציה לאטה או אליו-טיביאל בנד, ITB בקיצור, ומהלכה בצד הירך לכל האורך.  בחלק העליון של הירך, הרצועה הלבנה עוברת מעל הטרוכנטר הגדול (התפוח שניתן למשש בצד הירך), ובמידה ויש מתח עודף ברצועה יכולה להגרם קפיצה שלה. הקפיצה נחשבת נורמלית במידה ואינה מלווה בכאבים. במקרים קיצוניים, מטופלים יכולים להתלונן על כאב ותחושה של קפיצה בכל צעד. הטיפול הראשוני בקפיצה חיצונית בירך הוא מתיחה של הרצועה על ידי תרגול עצמי ובפיזיותרפיה והזרקות מקומיות לאזור הטרוכנטר. לעומת זאת, כאשר הקפיצה הופכת להיות כרונית ולא משתפרת למרות הטיפולים השמרניים, ניתן לבצע שחרור ארתרוסקופי של הרצועה הלבנה מעל הטרוכנטר, בתחילת הניתוח ניתן לראות את הרצועה קופצת מעל הטרוכנטר ובסיומו הקפיצה נעלמת.

טיפול בדלקת של הבורסה הטרוכנטרית

בין הפציעות של מפרק הירך, דלקת הבורסה הטרוכנטרית היא אחת האבחנות הנפוצות ביותר כאשר יש כאבים בירך. בורסה בגוף, הוא שק נוזלים שמפריד בין רקמות בגוף על מנת שתהיה באותו המקום תנועה גדולה יותר. כאשר יש כאבים מעל הטרוכנטר הגדול (התפוח בצד הירך) במקרים רבים מאובחנת דלקת של הבורסה, אחד הטיפולים הנפוצים לבעיה הוא הזרקה מקומית של סטרואידים. כאשר מטופל עובר ארתרוסקופיה של מפרק הירך, והופקו כאבים במישוש מעל הטרוכנטר הגדול ניתן לבצע כריתה ארתרוסקופית של הבורסה על מנת למנוע השנות של הדלקת המקומית.

טיפול בקרע של גיד הגלוטאוס מדיוס

גידי הגלוטאוס מדיוס נמצאים גם כן בצד הירך ומתחברים אל הטרוכנטר הגדול, תפקיד הגידים הוא לאזן את האגן בעת הליכה ועמידה על רגל אחת. קרעים של גידי הגלוטאוס מדיוס מושווים לקרעים של השרוול המסובב בכתף. ההסתמנות של הקרע דומה מאוד לדלקת של הבורסה הטרוכנטרית, אך לעיתים קרובות תופיע גם צליעה וכאב בזמן הליכה . הקרעים האלו אופייניים מאוד לנשים, ביחס של גבר אחד לכל עשר נשים. לאחר הבדיקה הפיזיקלית האורטופד יפנה לביצוע MRI שידגים את הקרע בגידים. בהתאם לממצאים בתהודה המגנטית ניתן להחליט איך צריך לטפל. אם הקרע חלקי או לא גדול, הטיפול הראשוני הוא שמרני עם פיזיותרפיה והזרקות של PRP לעזרה בהחלמה של הקרע. בקרעים גדולים יותר או בכאלו שמלווים בפציעה תוך מפרקית בירך שדורשים טיפול ניתוחי מטפלים על ידי תפירה חזרה לעצם. במידה והקרע קטן, ניתן לבצע חורים קטנים בעצם על מנת לעודד החלמה כתחליף לתפירה.

תיקון קרע של גידי ההמסטרינגס המקורב

שריר ההמסטרינגס מורכב מקבוצה של שלושה שרירים שנמצאים בחלק האחורי של הירך. בחלק העליון הגידים של השרירים האלו מחוברים אל עצמות הישיבה באגן (האיסכיאל טוברסיטי). כאשר מופעל כח מתיחה גדול ומהיר על השרירים, למשל בעת סקי מים, השרירים או הגידים יכולים להקרע. במרבית המקרים הקרע יתרחש במרכז הירך באזור של שריר ויחלים מעצמו. עם זאת, לעיתים הקרע נוצר באזור הגבוה ביותר, ואז נגרמת תלישה של הגידים מעצם הישיבה באגן שאליה הם מחוברים.

במידה והגידים זזו מרחק הגדול מ2 סנטימטר יש צורך בתפירה של הגידים חזרה לעצם הישיבה על מנת לשמור על הכח של השרירים ולמנוע כאבים לאורך החלק האחורי של הרגל והברך. בנוסף בצמוד לגידים עובר העצב הסכיאטי, זה העצב הגדול ביותר בגוף שמעצבב את הרגל, ללא ניתוח, בעת ההחלמה של הגידים מהקרע, העצב הסכיאטי יכול להדבק לצלקת ולגרום לכאב לאורך הרגל. בעת הניתוח מבוצע שחרור של העצב הסכיאטי מהצלקת. בהתאם לגודל הקרע והזמן שעבר מהפציעה עד הניתוח מחליטים האם הניתוח יבוצע באופן ארתרוסקופי או פתוח.

החלפת מפרק הירך

ניתוחי החלפת המפרקים הם מהניתוחים הנפוצים ביותר בעולם ושינו את חייהם של מיליוני אנשים. הניתוח מיועד למצבים שחיקתיים מתקדמים של המפרק בהם כבר לא ניתן לשמר אותו ומיועד בעיקר לפלח האוכלוסיה המבוגר יותר. ניתוחים להחלפת הירך נותנים מענה מצוין למרבית האנשים לתקופה של כ15 שנים בממוצע, לאחר מכן במידה ויש צורך מבצעים ניתוח חוזר.